פּוֹמְפִּי, (πομπή, pompa) solemn procession, pomp, solemnity, ostentation. Y. Shek. I, beg. 45ᵈ כדי לעשות פומבי לדבר (Ms. M. פוספי, read פומפי) in order to give greater publicity to the act; Y. Yoma II, 39ᵈ top; ib. II, end, 40ᵃ; a. fr.—Pesik. R. s. 12 לפי שלא נעשית לה פ׳ כאמהות because she had not been given a public funeral as was given to the other Mothers. Ib. היה נעשה להם פ׳ (masc.). Ib. s. 5 עשה להם פומבה גדולה made a great demonstration for them. B. Bath. 145ᵇ עשה עמו בפ׳ וכ׳ if a man acted as a friend’s best man at a public wedding, and now asks his friend to be his best man at a private wedding. Ib. עתיר נכסין עתיר פ׳ וכ׳ rich in goods, rich in pomp (popular ovations)—that is the preacher of hagadah (v. אֲגָדָה); a. fr.—Trnsf. (v. Sophocles s. v. πομπή) disgrace, reproach. Ab. Zar. 54ᵇ לא דיין … שעושין סלע שלי פ׳ וכ׳ it is not enough for the wicked that they have made my coin (divine image of man) a public disgrace, but &c.—Gen. R. s. 86, beg. בני בכורי הוא ואני מורידו פורופי Ar. (read: פומפי = πομπῇ) he (Jacob) is my firstborn son, and shall I let him go down to Egypt in disgrace?—Ed. בני … בבזיון ואם ליתן בלבו של פרעה איני מורידו פומבי אלא וכ׳ (corr. after ‘Rashi’ ואם אתן בלבו … להורידו איני מורידו פ׳) he is my firstborn son, and shall I make him go down in contempt? and if I put it into Pharaoh’s heart to bring him down, do I not bring him down in disgrace? (‘Rashi’ אני מורידו פופילא, corr. acc.).