פּוּחַ (b. h.) to blow, blow up; פ׳ נפש to blow the soul out, to dishearten. Num. R. s. 20 מה אני הולך אצלו לָפוּחַ את נפשו why should I go to him (Balak) to dishearten him?; Tanḥ. Balak 13.—[Y. Ter. VIII, 46ᵃ top שתפוח הכרית, read: שתפרח, v. כְּרִית.]
    Hif. - הֵפִיחַ 1) same, esp. same, esp. to break wind. Sabb. 49ᵃ; 130ᵃ שלא יָפִיחַ בהן that he will not desecrate the T’fillin by passing winds. Ab. Zar. 17ᵃ חֵפִיחָה she broke &c.; a. e. —2) to stir up. Midr. Till. to Ps. III אל תָּפִיחוּ את הישן do not stir up that which slumbers (do not disturb the accepted order of the psalms); Yalk. ib. 624 (not תפיחי).
    Pi. - פִּיֵּיחַ (denom. of פִּיחַ) [to use powdered colors,] to paint. B. Bath. 60ᵇ ואין מְפַיְּיחִין, v. כִּיר; Tosef. ib. II, 17.—Part. pass. מְפוּיָּיח; f. מְפוּיֶּיחֶת. Ib. Tosef. Ter. VII, 16 מפויה ed. Zuck. (Var. מפויית; מצויר) read מְפוּיָּח or מְפוּיָּיח.