פָּגַר, Pi. פִּיגֵּר (cmp. פגם, בגר, פכר) to split, break up, destroy. Midr. Till. to Ps. XI, 3 אם הצדיקים שהשתיתו … ופִיגְּרוּ אותם וכ׳ when the wicked come and destroy the righteous that have established thy world &c.; Yalk. ib. 653 אם השיתין … עמדו רשעים ופִגְּרוּם וכ׳ if the wicked have risen and destroyed the foundations (of the Temple) which face the deep (v. שִׁית). Midr. Till. to Ps. LXXIX ופיגרו את בניך (ed. Bub. והרגו). Midr. Till. to Ps. X והצדיקים … ופגרו אותן and the righteous in whom thou didst find pleasure, the enemies haven risen and destroyed them; a. e.