עִרְעֵר II, to lay bare, strip, denude; to make lonely. Pesik. ʿĂniya, p. 134ᵇ (expl. סערה, Is. LIV, 11) מערערתא שעִרְעֲרוּהָ וכ׳ ‘the stripped’ (or lonely) one whom the nations have denuded (with ref. to ערו, Ps. CXXXVII, 7); Yalk. s. 339 שעיר ערוה (read: שעִירְעֲרוּהָ). Yalk. Num. 708 (play on המים המאררים למרים, Num. V, 24) שממררין את הגוף ומְעַרְעֲרִין את העון (not שממרין) because they make the body bitter (sick), and lay the sin bare; Sifré Num. 11 ומרעדים את העין (corr. acc.); Num. R. s. 9 שמאררים את הגוף ומבערין וכ׳ (corr. acc.; v., also, בָּרַר).