עִנְוְתָנוּת, (preced.) humility, patience, condescension. Meg. 31ᵃ כל מקום שאתה מוצא גדולתו … אתה מוצא עִנְוְותָנוּתוֹ wherever (in the Scriptures) you find a description of the greatness of the Lord, you also find a description of his condescension (towards the lowly). Sabb. 31ᵃ עינותנותו של וכ׳ Hillel’s patience brought us under the wings of the Divine Presence (caused us to embrace the Jewish religion); Ab. d’R. N. ch. XV עִנְיְתָנוּתְךָ הביאני וכ׳ (read: הביאתני) thy patience brought me &c. Gen. R. s. 74; Pesik. Shimʿu, p. 116ᵇ, a. e. קפדנותן … ולא עִנְוְתָנוּתָן של בנים rather the angry mood of the fathers (Jacob) than the patience of the sons (David); a. fr.—Snh. 19ᵇ, sq., v. תּוֹקֶף.