סוּרְסִי m. (סָרַס) 1) (cmp. meanings of ἀπόκοπος a. ἀποκοπή) [castrated,] לשון ס׳ aphæresis, dropping of a radical letter. Mekh. Bo, s. 3; Pes. 61ᵃ; Y. ib. V, 32ᵃ bot. expl. תכסו (Ex. XII, 4) = תנכסו, v. נָכַס. Ex. R. s. 42, end לשון סרדיוטין (corr. acc.), v. מַסֵּכָה III. —2) (a contemptuous perversion of סוּרְיִי) לשון ס׳ Syrian, in gen. Aramæan language. Sot. 49ᵇ; B. Kam. 82ᵇ sq. בא"י ל׳ ס׳ למה וכ׳ what has the Syrian tongue to do in Palestine? Speak either Hebrew or Greek. Y. Sot. VII, 21ᶜ top לא יהא ל׳ ס׳ קל וכ׳ do not despise the Syrian language, for it is employed in the Torah (Gen. XXXI, 47) &c.; Gen. R. s. 74 פרסי (corr. acc.); Yalk. Gen. 130 פרסי (corr. acc.); (Yalk. Jer. 286; Yalk. Dan. 1060 ארמי). Y. Sot. l. c.; Y. Meg. I, 71ᵇ bot., v. אִילְיָא; Esth. R. to I, 22 פרסי (corr. acc.).—Pl. סוּרְסִין Syrian cakes. Y. Pes. II, 29ᵇ bot.; v. סְרִיקִין.