סוּנִיתָא, (v. סַנְיָא II) evil habit, (by way of angry antiphrasis) practice, virtue. Gen. R. s. 50 אוף הדא ס׳ בישא וכ׳ (Ar. ed. Koh. סניתא) wilt thou introduce also this bad practice (another of your noble virtues)?; Yalk. ib. 84 הדין סויניתא (corr. acc.). [Ar. refers to συνήθεια.]