סְדוֹמִי, (preced.) Sodomite. Gen. R. s. 41 כשאדם רע קורין אותו ס׳ when a man is bad, they call him a Sodomite; Tosef. Sabb. VII (VIII), 23. Ib. 24; a. fr.—Pl. סְדוֹמִיִּים, סְדוֹמִים, סְדוֹמִין, סוֹדָ׳. Gen. R. s. 26; Yalk. ib. 44; a. fr.—Y. B. Bath. II, 13ᶜ top כותל סודמין a wall of the Sodomites’, i.e. a wall which may not have windows looking into the adjoining lot.