סְגַף ch. same Part. pass. סְגִיף. Targ. Y. Deut. I, 27 (ed. Vien. סַגִּיפִין).
    Pa. - סַגֵּיף to afflict. Targ. Y. Gen. XV, 13. Targ. Ps. XC, 13 תְּסַגְּפִינָ׳ (incorr. תַּסְגִּיפ׳). Ib. 15. Targ. I Chr. XVII, 9 סַגְּפוּנוּן ed. Lag. (oth. ed. סְגֵיפוּנוּן). Targ. Job XXX, 11 סַגֵּפְנִי (ed. Lag. סגפיני, read סַגֵּיפְנִי); a. fr.—Part. pass. מְסַגַּף; f. מְסַגְּפָא. Targ. Is. LVIII, 10.
    Ithpa. - אִסְתַּגֵּיף,
    Ithpe. - אִסְתְּגֵיף to be afflicted, reduced; to suffer. Targ. Ps. CII, 24. Ib. CVII, 17; a. fr.