נְפִילָה f. (נָפַל) 1) falling. Sot. VIII, 6, a. e. v. נִיסָה. B. Kam. V, 7 (54ᵇ) לנְפִילַת הבור as to the laws relating to an animal falling into a pit (Ex. XXI, 33 sq.). Y. Ber. I, 3ᵈ top שתסמכנו מנְפִילָתֵנוּ that thou mayest support us in our downfall.—Pl. נְפִילוֹת. Yalk. Esth. 1058 (ref. to Esth. VI, 13) שתי נ׳ הללו למה why this double use of nafal? —2) (v. מַפּוֹלֶת) quantity of seed required for a field. Peah V, 1 נותן לעניים (ב) כדי נ׳ (Y. ed. נִפְלָהּ לעניים) he must give to the poor as much as the field requires for seed (v. Maim. a. l.; oth. opin.: as much as is generally dropped at cutting); B. Mets. 105ᵇ. Ib. IX, 5 אם יש בה כדי נ׳ (Y. ed. נִיפְלָהּ) if the field yields as much as is required for seed, expl. Y. ib. 12ᵃ כדי הזרע הנופל בה; Y. Peah. V, 18ᵈ כדי ניפלת (corr. acc.).—[Y. Orl. I, 60ᵈ top כדי נפילתה R. S. to Orl. I, 2, v. טְפִילָה.]