מְסַפְּקָא, מְסַפְּקָה m. (סְפַק II) 1) sufficiency. Y. Ber. IV, 8ᵃ top [read:] אית לך מ׳ לכל חדא וחדא אדכרה מינהון you have enough material for each Divine Name out of them (the combined benedictions); Y. Taan. II, 65ᶜ top. —2) Pa. of סְפַק, q. v.