מַנְטוּלִין, (correct מַנְטִי׳, mantela, μαντήλιον, of Semitic origin, v. מַטּוּל II) napkin, handkerchief. Y. Ber. III, 6ᵈ bot. דרקק אמ׳ וכ׳ quot. in Asheri to Ber. 24ᵇ (ed. איצטלין, Rashba אם טיילין, Var. אם עצטלין, corr. acc., and read: מותר for אסור) who spits into his handkerchief.—Pl. same. Gen. R. s. 5; s. 28 ובמנוולין, ובמנולין (corr. acc.), v. מַטּוּל II.