מִיטָטוֹר, (metator) measurer of boundaries; (v. Sm. Ant. s. v. Castra) officer sent in advance of persons of high rank, or of troops, to lay out the camp or to arrange quarters; quartermaster. Tanḥ. Ki Thissa 35 (ref. to Ex. XIII, 21) אני הולך לפניהם מ׳ I went in advance of them as a metator. Y’lamd. to Deut. II, 31, quot. in Ar. אני עתיד לעשות מ׳ וכ׳ I will be the metator even of an uncircumcised person (ref. to Is. XLV, 2). Gen. R. s. 5 קולו … נעשה מיטיטור למשה וכ׳ ‘Rashi’ (ed. מיטטרון, corr. acc.) the voice of the Lord was the metator for Moses, when he said to him, Rise &c. (Deut. XXXII, 49); ib. מ׳ על המים the metator for the waters (assigning to them their courses, paving their roads &c.); Midr. Till. to Ps. XCIII היה מטטור לפניהם ed. Bub. (ed. מטרטר, corr. acc.).—[Sifré Deut. 338 באצבעו היה הקב"ה מטטרון למשה quot. in Sachs Beitr. I, p. 108, read: מטטור; v., however, מַטַּטְרוֹן.]—Pl. מִיטָטוֹרִין. Y’lamd. Balak, quot. in Ar. מיטטרין (Tanḥ. Balak 10 שלוחין).