מַחֲתָא, מְחָתָא f. (מְחִי II) 1) deficiency. Targ. Prov. X, 20 (h. text כמעט). —2) defect. Targ. Cant. IV, 7 (h. text מוּם). —3) stroke, plague, slaughter (corresp. to h. מכָּה; v. מָחָא II).—Targ. Josh. X, 10. Targ. Y. Ex. IX, 27 (ed. Amst. מַחְתָּא). Ib. XXIII, 25 (מֵחַת) מֵחַת, v. מְרִירְתָּא; a. fr.—Pl. מָחָן, מָחָתָא. Targ. O. Deut. XXVIII, 59 (Y. מַחְתִּין); a. fr.—Targ. Y. Lev. XXVI, 18 מָאחָאתָא.—Targ. Prov. XX, 30 מַחְיָתָא (ed. Lag. מַחְוָתָא, Var. מחיוטי, corr. acc.); Targ. Y. Deut. XXIX, 21 מַחֲוָותָא (fr. מָחוּתָא).—[V. מַחְוָוא.]