מוֹרִיג m. (b. h. מוֹרָג , מוֹרִג; cmp. אָרַג Pi.) 1) an implement with grooves or indentations, esp. threshing sledge.—Pl. מוֹרִיגִים, מוֹרִגִּים. Zeb. 116ᵇ; Men. 22ᵃ; Ab. Zar. 24ᵇ (expl. מורגים, II Sam. XXIV, 22) , v. טוּרְבִּיל.—2) palate (Rashi: all parts of the animal which are rough and indented).—Pl. as ab. Ber. 55ᵃ; Sabb. 81ᵃ מוֹרִיגֵי בהמה the palate (or tongue &c.) of an animal.