מוּג ch. = b. h. מוּג, to melt.
    Af. - אָמֵיג to cause to flow, to make sore. Gen. R. s. 41 (ref. to מוגיך, Is. LI, 23) אילן דמְמִיגִין מכתך (Ar. דמְמַגְיַין מחתך, fr. מגי), v. לַחְלַח; ib. s. 69; Yalk. Is. 337 אילין דמגיין ביך (some ed. מוניך … דמניין, corr. acc.).—V. מוּגְלָא.
    *. - אִתְמוֹגֵג (v. Syr. מגיא, P. Sm. 2001) to be languid, to act like a languid person. Ab. Zar. 70ᵇ בעלמא הוא דקאִיתְמוֹגֵג Ms. M. Var. (not איתמוגגי; strike out בעלמא הוא דקמתמוגג as a tautography) he may say, I was only a little lazy (and stretched myself so as to reach over to the neighbor’s roof; Rashi a. l. quotes a Var. מתמוגג אני h.).