מַדֵּן, (= מעדן; b. h. מעדנות; עָדַן, Hif.) knot in reed-matting. Tosef. Kel. B. Mets. XI, 12 טפחיים בין מדין למ׳ (R. S. to Kel. XX, 7 מדן) two handbreadths of matting between each two knots.—Pl. מַדַּנִּים, מַדַּנִּין, מַעֲדַנִּ׳. Ib. 11 עד שלא קשר ראשי מ׳ (not קצר; R. S. l. c. מע׳) before he knotted the tops of the knots. Ib. VII, 11 [read:] משיקשור ראשי המ׳ שלה (v. R. S. to Kel. XVII, 17). Kel. XX, 7 מעד׳. Succ. 13ᵇ; Y. ib. II, end, 52ᶜ מע׳.