מַאֲכָל, food; meal; meal-time. Sabb. 10ᵃ; Pes. 12ᵇ מַאֲכַל לודים, v. לוּדִים. Ber. 40ᵃ אסור … עד שיתן מ׳ לבהמתו a person is forbidden to eat before giving food to his animal. Taan. 20ᵃ מ׳ אדם food fit for human beings; a. fr.—[Y. Ḥag. II, end, 78ᶜ אפי׳ מ׳ אפי׳ כסות, read: אפי׳ מובל אפי׳ כפות, v. יָבַל.]—Pl. מַאֲכָלוֹת. Gen. R. s. 20 שתהא אוכל מ׳ כאדם that thou shouldst eat food like human beings; (Tosef. Sot. IV, 17 מעדנים, Var. מאכל אדם).