לוּדִים m. pl. (v. לוּדָאָה 2) 1) keepers of gladiators, also gladiators. Pes. 12ᵇ; Sabb. 10ᵃ מאכל ל׳ the meal time of the gladiators (to whose diet special attention was paid). Y. Gitt. IV, end, 46ᵇ מכר עצמו לל׳, v. לוּדָאָה 2. —2) (= ludi) public games. Tanḥ., ed. Bub., Noah 20 בלעם התחיל בקובה בקוביא בל׳ ובקסמים Bal. introduced sleeping rooms (for prostitution), dice, public games and divinations; Tanḥ. ib. 14 בבלורית בקסמים ובזנות).—[לוּדִין, Ab. Zar. 18ᵇ, v. בלרין.]