כַּעַךְ, pl. כַּעֲכִים, כַּעֲכִין (= כעכע, transpos. of עכעך, formed like כֶּסֶךְ; cmp. כַּכָּא) [teeth,] pronged and lengthy unleavened cakes. Tosef. Ḥall. I, 7 עשאה כ׳ if he shaped ‘the dogs’ dough’ into prongs, opp. לימודין; Y. ib. I, end, 58ᵃ כעבין (corr. acc.); Ber. 38ᵃ top כעכים a. לימודין Ms. M. (ed. כעב׳ a. כלימודין). Pes. 48ᵇ