יְצֵף, יְצֵיף ch. same , to be afraid (h. דָּאַג). Targ. Is. LVII, 11 ית מן יְצֵיפְתְּ (Buxt. יְצַפְתְּ) of whom wast thou afraid?—Targ. I Sam. IX, 5 ויֵיצִיף ed. Lag. (some ed. ויַצִיף); ib. X, 2. Targ. Jer. LXII, 16. Ib. XXXVIII, 19.
    Pa. - יַצֵּף, יַצַּף same. Targ. Jer. XXXI, 11 (h. text דאב).—Y. Taan. II, 65ᵇ top נפח צפונה יַצַּף לבניך (read ללבניך or לבניניך) when the northern wind blows, be anxious for thy bricks (thy buildings). Gen. R. s. 56 יצף לההוא גברא וכ׳ beware of that man (Satan), v. גְּעַר
    Ithpe. - אִתְיְצֵיף to trouble one’s self. Targ. Ps. XXXVIII, 19 (ed. Lag. אִתְיַיצֵּף; h. text אדאג).