יָצַף (v. צוף) [to flow, melt,] to be troubled, afraid (cmp. דאב, דאג).
    Pi. - יִצֵּף to trouble, discourage. Tanḥ. ed. Bub. Vayera 48 (quoted in ‘Rashi’ to Gen. R. s. 56) [read:] הוא בא לְיַצֵּף אותך אבל הקב"ה יִיצֶף לנו וכ׳ he (Satan) comes to discourage thee, but the Lord will look out (v. צָפָה) for us, as it is said, God will see &c. (Gen. XXII, 8); (Tanḥ. Vayera 22 אל תשגיח עליו שאינו בא אלא ליעף לנו, prob. to be read: לְיַצֵּף); Pesik. R. s. 40 לְיַ׳ לך.