טָקַס, Pi. טִיקַּס (v. טכס) [to stuff, press,] to harness, equip.—Part. pass. מְטוּקָּס, f. מְטוּקֶּסֶת, pl. מְטוּקָּסִּין, מְטוּקָּסוֹת. Num. R. s. 12 אין צב אלא מט׳ וכ׳ wagons of tsab (Num. VII, 3) means fully equipped, nothing wanting; Sifré Num. 45; Yalk. ib. 713; Cant. R. to VI, 4 מְטוּכָּס׳; Yalk. Is. 372 מטוכ׳.—V. next w. end.