טִפֵּשׁ, (preced.) obdurate, dull, stupid. Tem. 16ᵃ. Y. Pes. X, 37ᵈ (Mekh. Bo., s. 18 תם). Cant. R. to I, 1 חכם ט׳ וכ׳ first wise, then foolish &c.; a. fr.—Pl. טִפְּשִׁים, טִפְּשִׁין, טִיפְּ׳. Sabb. 152ᵇ. Y. Pes. IX, end, 37ᵃ; a. fr.—Fem. טִפֶּשֶׁת. Num. R. s. 20 שזו הט׳ שבבהמה for this (the ass), the stupidest of animals; Tanḥ. Balak 9 הטִפְּשִׁית.