טֶלֶף, c. (cmp. צלף) [glittering, pealing,] hoof, esp. (b. h. פרסה) cloven foot. Ex. R. s. 18 beg. B. Bath. 75ᵇ; Kidd. 22ᵇ אחזה בטַלְפָהּ if he seized the animal by its hoof.—Du. טְלָפַיִים, טְלָפַיִם, טְלָפַיִין, pl. טְלָפִים (?), טְלָפוֹת. Bekh. 44ᵃ; Tosef. Par. II (I), 2.—Par. II, 2 שקרניה וטְלָפֶיהָ וכ׳; Bekh. l. c. שקרנים וטלפים (corr. acc.). Nidd. VI, 9 יש לו ט׳ has cloven feet. Ruth R. to III, 13 מטַלְפֵי סוסי by the hoofs of my horse (counting his steps, I know the distance); Koh. R. to VII, 8 (v. next w.).—Y. Snh. X, 28ᵈ bot. ואין טְלָפֶיהָ סדוקות and are not her feet cloven (is she not clean for you, fit to be your wife)?—Midr. Till. to Ps. XVIII, 11 טַלְפוֹת סוסיהן וכ׳ the hoofs of their horses fell off; a. e. [Tosef. Ukts. II, 10 טלפין Var., v. מילפפון.]