חַרְצָא II m. (חֲרַץ) 1) groove, channel, v. חֲרִיצָא. —2) (cmp. כֶּסֶל) [incision,] loins. Targ. Deut. XXXIII, 11 (Y. II חֶרֶץ).—Targ. Gen. XXXVII, 34 (Y. חַרְצוֹי pl.); a. fr.—Pl. חַרְצִין, constr. חַרְצֵי. Targ. O. Ex. XXVIII, 42 (some ed. חַרְצָן their loins); Y. ib. אתר קטור חַרְצֵיהוֹן חַרְצֵיהוֹן the place of the knot of their loins (belt). Targ. Y. Gen. L, 11; a. fr.