הִילּוּךְ, הִלּוּךְ m. (הָלַךְ) 1) walk. Keth. 111ᵃ. Sabb. 113ᵇ הִילּוּכְךָ של שבת thy way of walking on the Sabbath. Nidd. 31ᵃ ה׳ רגלים faculty of walking.—Gen. R. s. 20 ה׳ מעים כדרך וכ׳ (not בדרך) natural movement of the bowels (Ber. 57ᵇ שלשול). —2) walking (lengthwise and breadthwise) through a field, as a form of taking possession. B. Bath. 100ᵃ; Y. Kidd. I, 60ᶜ —3) = הוֹלָכָה, carrying to the altar. Zeb. I, 4. Ib. 15ᵇ ה׳ שצריך להלך (לילך) a carrying necessary for the purpose.