הֶדְיוֹט, (an adaptation of ἰδιώτης) private man (opp. to priest, officer &c.), commoner; ignoble, ignorant. Targ. I Sam. XVIII, 23; a. fr.—Meg. 12ᵇ, a. e. (prov.) הה׳ קופץ בראש the lowest man rushes ahead (is the first to give an opinion).—Yeb. 59ᵃ, a. fr. כהן ה׳ a common priest, opp. כהן גדול. M. Kat. I, 8 הה׳ the untrained tailor, opp. אומן the professional. Ib. 10ᵃ היכי דמי ה׳ when do you call one a hedyot?—B. Mets. 104ᵃ לשון ה׳ the popular terms, v. דָּרַשׁ. Gen. R. s. 96 משל ה׳ a popular adage; a. fr.—Pl. (Ch.) הֶדְיוֹטִין. Targ. Job XXX, 8; a. e.—(Hebrew) הֶדְיוֹטוֹת. Snh. X, 2 (90ᵃ) three kings וארבעה ה׳ and four private persons. Snh. 21ᵇ bot. לה׳ for the common people (Samaritans). Tosef. Sabb. XIII (XIV), 1; Y. ib. XVI, 15ᶜ top שטרי ה׳ private (not Hebrew) writings; Bab. ib. 116ᵇ; a. fr. Num. R. s. 8 הֶדְיוֹטִים (some ed.).—Fem. הֶדְיוֹטִית. Ruth R. to I, 19 פדה ה׳ a cow of common stock (not trained for work).