דּוּכּוֹס, (dux) dux, commander. Ex. R. s. 15; a. fr.—[Gen. R. s. 5 לדוכוס ים Rashi, v. דכסס.]—Pl. דּוּכְסִים, דּוּכּוֹסִין. Cant. R. to II, 15 עשו ודוּכְסֶיהָ (read רומי) Rome and her duces. Gen. R. s. 78 דּוּכְסַי my (Rome’s) duces; a. fr. [Lev. R. s. 16 דוכוסיא רואני, read as ed. Wil. דוכוס אחד ר׳.] V. דּוּכְסָא.