גִּלּוּל, גִּילּוּל, pl. גִּלּוּלִים, גִּי׳ (b. h.; filth (v. גָּלָל), idols. Meg. 13ᵃ to clean herself מִגִּלּוּלֵי בית אביה from the contamination of her paternal idolatry. Ib. מרדה בגילולי וכ׳ she rejected &c.—עובד ג׳, עבודת ג׳ (abbr. ע"ג) idolator, idolatry. In some ed. for עכ"ום, ע"ז &c.; v. זָר a. כּוֹכָב.