גּוּדָּא I f. (גְּדַד) 1) partition, wall. Targ. Ps. LXII, 4 (ed. Vien. גּוּדָא; Ms. גודרא, h. text גדר). Targ. Koh. X, 8 ג׳ דעלמא the world’s fence (morality).—B. Bath. 2ᵃ (explain. מתיצה, Mish. ib. I, 1) it means ג׳ wall (not פלוגתא division). Ib. 36ᵃ מג׳ דערודי ולבר the land outside the fence which is erected to protect the fields from beasts. Sabb. 110ᵇ בין תנורא לג׳ between the stove and the wall. Taan. 21ᵃ ג׳ רעיעא (Ms. M.; Yalk. Deut. 897 אשיתא) a ruinous wall. Koh. R. to X, 7 טריף רישיה אג׳ he knocked his head against the wall. B. Kam. 92ᵇ (prov.) קרית חברך … רמי ג׳ רבה שדי ביה (Ms. M. דחי גידא רבא וכ׳, Ms. R. a. Yalk. Ez. 364 דחי ג׳ רמי שדי עילויה) when thou hast called thy neighbor (cautioning him), and he would not answer, push down a big wall and throw it at him (he deserves to suffer).—Pl. with suff. גּוּדָּהָא. Targ. Ps. LXXX, 13 (ed. Vien. גּוּדְרָהָא, Ms. גדירהא, h. text גְּדֵרֶיהָ). —2) (cmp. גִּידּוּד) banks. Taan. 24ᵇ; Yoma 77ᵇ ג׳ דנהר וכ׳ the hanks of &c. *Gitt. 73ᵃ אַגּוּדָּא דנהר וכ׳ Ar. (ed. אגידא, v. next w.) on the banks of &c.