בסי, בְּסָא (v. בסס) to trample upon; hence (with ב־) to despise; v. בְּזֵי I; cmp. בְּטַשׁ.
    Pa. - בַּסֵּי 1) same. Y. Ter. VIII, end, 46ᶜ לא מבסי לא ברומי וכ׳ (read תְבַסֵּי) despise neither a Roman of low standing &c.; (Gen. R. s. 63 לא תבזון).— *2) (Arab. בסّ) to drive, instigate. Gen. R. s. 79, end, heard an Arab say to his neighbor מה את מְבַסֵּה בי וכ׳ (some ed. מכ׳, corr. acc.) why art thou driving me? and he meant to say מה את מְעַשֶּׂה בי (Var. מְעַסֶּה) why wilt thou force me?—from which they learned the meaning of ועסותם, Mal. III, 21.