בִּיזָּא I, בִּזָּא, בִּיזְתָא f. (בזי II) 1) rent, cleft. Lev. R. s. 19 Ar. [לא] דמי הדין ריסא להדין ב׳ (ed., v. אָלִיס a. בִּיזְעָא).—Pl. בִּיזֵּי. B. Bath. 74ᵃ; Snh. 110ᵃ אחוי ליה תרי ב׳ Ar. he showed him two clefts in the ground (ed. חזאי תרי ביזעי); Ar. ed. pr. Var. … חזאי ביזתא דסליק תננא מינה (Ms. R. כוותא, v. Rabb. D. S. a. l. note) I saw a cleft out of which smoke rose. —2) ruin, destruction. Targ. Is. LX, 18 (h. text שׁד̇); v. next w.