בָּדִיד, (בדד) digging instrument, spade, mattock. Kel. XXIX, 7 יד הב׳ the handle of a spade.—Pl. בְּדִידִין. Y’lamd. Sh’laḥ quot. in Ar. ב׳ בברזל(?).—2) rut, cavity (cmp. next w.).—Pl. as above. M. Kat. 4ᵇ; Tosef. ib. I, 2; ib. Shebi. I, 7 ב׳ שבעיקרי וכ׳ the cuts around the roots of trees; v. אוּגְיָה.