|
שם:
בָּאלָא בָּאלָא, (= h. בּוּל, cmp. יְבוּל) growth (of grass); whence prairie, pasture ground (in mountains &c.; cmp. Job. XL, 20 expl. in Lev. R. s. 22).—Ḥull. 80ᵃ עזי דב׳ wild goats. V. תּוּרְבָּלָא. באדיבות אתר ספריא
|
