אִיסְכֹּולַסְטִיקָא, (σχολαστικός, scholasticus; S.; D. C.) scholasticus = causidicus, advocate, pleader. Y. Ber. IV, 7ᵈ; cmp. Gen. R. s. 64, end, אסקולסטיכא דאורייתא Ar. (trnsp. כ a. ק; ed. ארכילוסטקיא; corr. acc.) pleader in behalf of the Jewish law.—Pl. אִיסְכֹּולַסְטִיקֵי. Cant. R. to VII, 9 איסכלוסקי, corr. acc.—אִיסְכֹּולַסְטְקִין Ex. R. s. 43 כקתדרה של אסט׳ (corr. acc., כו mistaken for ט) like the pulpit of the scholastici. [Also written סְכוֹ׳.]