אוֹפִי, f. (אוֹף m.) (b. h. face, looks, whence, nature, disposition, ways &c. Y. Shek. I, 45ᵈ אין אתה יכול לעמוד על א׳ של וכ׳ You cannot understand the nature of that people. Lev. R. s. 30 אופוֹ של דוד Ar. ed. Koh. (ed. pr. אופי, ed. אפו) David’s ways. Y’lamd. Vaëthḥ. (quot. in Ar.) ‘who is that nation’ שהיא יודעת אופו של אלוהיה Ar. ed. Koh. (oth. ed. אופי) that knows the ways of her God (what he desires &c.); v. Yalk. Deut. 825.—Gen. R. s. 14 end נשמה זו הא׳ n’shamah (breath, soul) means the disposition, character, as people say האוֹפִיתָא טבא the good nature!