אַבִּיר, strong, mighty, eminent (opp. קל light, of no influence); noble. — Pl. אַבִּירִים. R. Hash. 25ᵇ אביר שבא׳ the noblest of the nobility. Y. ib. II, 58ᵇ bot. אַבִּירֵי עולם (Babli ib. l. c. חֲמוּרֵי; Koh. R. to I, 4 גדולי) the world’s noblest sons. [Esth. R. to II, 4, v. אַבִּירָם.]