תִּמְנָה, (b. h.) pr. n. pl. Timnah. Sot. 10ᵃ (ref. to Jug. XIV, 1, a. Gen. XXXVIII, 13) חדא ת׳ וכ׳ there was only one Timnah: for him that came from the one side it was ‘going down’, for him that came from the other side, it was ‘going up’; Gen. R. s. 85 תמנתה אחת וכ׳; Yalk. ib. 145 חדא תמנתא הואי (corr. acc.); Yalk. Jud. 69 חדא תמנת; Num. R. s. 9²⁴ תמנתה אחת (some ed. תמנת).—Pl. תִּמְנוֹת, תִּמְנָאוֹת, תִּמְנָיוֹת. Ib. שתי ת׳ היו אחת של יהודה וכ׳ there were two Timnahs, one mentioned in connection with Judah, &c.; Gen. R. l. c. תמניות; Sot. l. c. תמנאות; Yalk. Gen. l. c.; Yalk. Jud. l. c.