תְּמַלְיוֹס, (θεμέλιος, sub. λίθος) foundation stone, foundation. Y’lamd. to Num. XXIII, 9, quot. in Ar. היה חופר ויורד ומבקש ליתן ת׳ digged deeper and deeper, seeking to lay a foundation.—Pl. תְּמַלְיוֹסִים, תְּמַלְיוֹסִין, תִּי׳. Gen. R. s. 3 לידע היאך הוא קובע ת׳ (Ar. sing.) to find out where to lay the foundations; Yalk. ib. 4. Y. Snh. X, 29ᵃ bot. בשעה … ת׳ וכ׳ when David went to dig for the foundation of the Temple. Y. Sot. VI, beg. 20ᵈ מילה דלית בה ת׳ (prob. to be read: תְּמַלְיוֹסִיס, θεμελίωσις) a thing (rumor) without foundation. Y. Keth. V, 29ᶜ bot. עיקרא לית לה ת׳ וכ׳ the thing itself has no foundation, and the Rabbis built upon it and went up &c.; a. e.