יָבַל I (b. h.) [to break through, come forth, run, flow.—V. יְבוּל, יִבְלָא &c.]
    Hif. - הוֹבִיל to lead; to carry, bring. Sifré Deut. 43 (ref. to יבולה, Deut. XI, 17) אף לא מה שאתה מוֹבִיל לה not even as much as thou carriest to it (as seed); Yalk. ib. 869. R. Hash. 9ᵇ, v. דּוּר ch.—Part. pass. מוּבָל one carried, unable to move, feetless &c. Toh. VII, 5 אפי׳ מ׳ אפי׳ כפות even if he is unable to move, even if he is tied; Tosef. ib. VIII, 7 והלה מוּוָל או כפות ed. Zuck. (ed. ממלאו, read: מוול או); Y. Ḥag. II, end, 78ᶜ אפי׳ מאכל ואפי׳ כסות (corr. acc.). [For הוֹבִיל to study, v. בִּיל h.]