בֵּירַאי, בֵּירַיי, בֵּירַי f. (denom. of בַּיִר, בְּאֵר) 1) watering station, esp. in Palestine for Temple pilgrims.—Pl. בֵּירָאוֹת, בֵּירָייוֹת, בֵּירָיוֹת. Erub. II, 1; a. fr. Y. ib. 20ᵇ top לביריי׳ ולא לבירות (read לבירייות ולא לבורות) for watering stations but not for cisterns; v. Bab. ib. 18ᵃ —2) pr. n. pl. Berai or Beri; a) in Galilee. Yeb. 83ᵇ. B. Mets. 84ᵇ בני בירי the inhabitants of B. (Ms. M. בני בר מריון). Y. Pes. IV, 30ᵈ top. Y. Shebi. VI, 36ᶜ top ביריי רבתא (a border-town); (v., however, Hildesh. Beitr. z. Geogr. p. 21).—b) B. or Be-B. in Babylon, native place of Ulla, R. Dostai, a. oth. Ab. Zar. 40ᵃ. Erub. 56ᵃ מולייתא דבי ב׳ וכ׳ the ascents between Berai a. Narash. Sot. 10ᵃ בי בארי. Erub. 45ᵃ בירי. [Ḥull. 127ᵃ ביברי דנרש, read בי בירי ונרש.]