אַנְטוּכְיָא, אַנְטוּכְיָה, אַנְטוּכִיאָה, אַנְטְיוֹכִיאָה pr. n. (Ἀντιόχεια) 1) Antioch, surnamed Epidaphnes, the capital of Syria founded by Seleucus Nicator, situated on the Orontes. Targ. Y. Num. XIII, 21; a. e. (Hamath in Bible).—Keth. 67ᵃ. Gitt. 44ᵇ; a. fr.—Y. Shek. VI, 50ᵃ bot. דפני של א׳ Daphne near Ant.; Lev. R. s. 19 כייא … —2) the country or district of Ant. , Antiochene. Y. Dem. II, 22ᵈ top; Y. Nidd. III, 48ᵃ bot.; a. e.; v. חוֹלַת, חוּלְתָּא a. חֲמַת.