הגדרה^[1] - שיעור משקל של מתכות

שיעור ככר הוזכר בכל מקום במקרא כשיעור משקל של מתכות, בדרך כלל זהב או כסף (ראה שמות כה לט, ושם לז כד במנורה, ושם לח כז באדנים. וראה שמואל ב יב ל, ומלכים א י יד, ואסתר ג ט. וראה שמות לח כד – כט גם בנחושת, וזכריה ה ז בעופרת, ודברי הימים א כט ז בנחושת וברזל. וראה ערך מדות ומשקלות).

אף במשנה הוזכר שיעור ככר כמשקל גדול של פירות וירקות (ראה תרומות ח ו. וראה ראש השנה טו ב. וראה אבן עזרא ויקרא ח כו, שיתכן שככר לחם האמורה בשמות כט כג היא משקל, ואינו כמשקל הכסף והזהב).

בהלכה מצינו שיעור משקל ככר בעשיית המנורה (ראה ערכו) לדורות (ראה ערך בית המקדש, וערך מנורה), שלא יהיה משקלה אלא ככר, לא פחות ולא יותר (רש"י שמות כה לט. ראה מנחות כט א במנורות שעשה שלמה).

בשיעור משקל ככר זהב וכסף ונחושת כתבו ראשונים, שככר של חול היא ששים מנה, ושל קודש היתה כפולה מאה ועשרים מנה, והמנה עשרים וחמשה סלעים, הרי ככר של קודש שלשת אלפים שקל (רש"י שמות כה לט, ושם לח כד, וכן מתבאר בבכורות ה א, ורש"י שם ד"ה מחצית).

במידות זמננו, יש שכתב שמשקלו של ככר הוא 2125-255 ק"ג, ושל קודש הוא 425-51 ק"ג (מדות ושיעורי תורה לר"ח בניש (בני ברק תשמ"ז) עמ' תמד), הן בככרי כסף והן בככרי זהב (ראה מדות ושיעורי תורה שם ועמ' תכט, תלא).

הערות שוליים