|
טועה בדבר מצוה הגדרה[1] - הבא לעשות מצוה וטעה ועשה עבירה, שאינו חייב להביא כפרה על שגגתו הדין ומקורוהבא לעשות מצוה, ושגג ועשה עבירה שחייבים עליה חטאת (ראה ערך חטאת וערך חיבי קרבנות), כגון שבא למול בשבת תינוק שזמן מילתו בשבת, ומל תינוק שאין זמנו בשבת, שאין מילתו דוחה שבת (ראה ערך מילה), נחלקו תנאים: יש המחייבים חטאת (רבי אליעזר במשנה שבת קלז א); ויש הפוטרים (רבי יהושע במשנה שם). ותנאים שאחריהם נחלקו מהי המחלוקת:
להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים שהטועה בדבר מצוה ועשה מצוה - פטור (רבנו חננאל שם ד"ה ור' יהושע; רמב"ם שגגות ב ח, לפי מרכבת המשנה שם; מאירי שם ופסחים עא ב, ויבמות לד א); ויש פוסקים שאף על פי שלא עשה מצוה - פטור (רמב"ם שם, לפי לחם משנה שם ורמ"ע מפאנו קה; רבנו ירוחם א ב). טעם הפטורבטעם פטור הטועה בדבר מצוה אמרו מפני שעשה ברשות (רבי יוסי במשנה סוכה מא ב; רמב"ם שגגות ב ח) של מצוה שהיה טרוד בה (רש"י פסחים עב ב ד"ה ברשות), שסבור היה שברשות בית דין הוא עושה (ברטנורא שבת יט ד). ונחלקו אחרונים:
איסורוואם הטועה בדבר מצוה, עבר על איסור, נחלקו ראשונים:
מעילהאף לענין קרבן מעילה הטועה בדבר מצוה פטור, ולכן אם אכל עולת העוף, והיה סבור שחטאת העוף היא - פטור מקרבן מעילה (סוכה מב א, ורש"י ד"ה פטור), ויש מהאחרונים שכתב שהוא הדין בגלות (ראה ערכו) - שהוא חיוב של כפרה (ראה ערך הנ"ל) - אם טעה בדבר מצוה - פטור (צפנת פענח כלאים י י). טומאת מקדש וקדשיובטעם שהקיל הכתוב בטומאת-מקדש-וקדשיו (ראה ערכו), שאין מביאים עליה חטאת קבועה אלא קרבן עולה-ויורד (ראה ערכו), כתבו ראשונים שהוא לפי שהוא טועה בדבר מצוה, שכן האוכל קדשים, או שבא למקדש להשתחוות, או להקריב קרבן, עוסק הוא במצוה, ולכן הקיל בו הכתוב כשהוא עני להביא חטאת העוף ועולת העוף במקום חטאת בהמה (ראה ערך קרבן עולה ויורד. רמב"ן עה"ת ויקרא ה ז)[3]. תשלומי תרומהבתשלומי תרומה אמרו שהטועה בדבר מצוה פטור, ולכן אם היה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה, הפוטרים בטועה בדבר מצוה פוטרים אף כאן (רבי יהושע בתרומות ח א, לפי פסחים עד ב, ויבמות לד א). כשהעקירה בשבת היא טעותטעה בדבר מצוה ועשה בשבת עקירה ברשות הרבים, ולאחר שסיים עשיית המצוה עשה את ההנחה, כתבו אחרונים שפטור מחטאת, שהרי העקירה היתה בפטור (ערוך לנר סוכה מב א; הר המוריה שגגות ב ס"ק כב; נפש חיה או"ח ז)[4]. כשנודע לו קודם שעשה המצוהטעה בדבר מצוה, ונודע לו קודם שעשה המצוה - לסוברים שאינו פטור אלא אם כן עשה מצוה (ראה לעיל) - ועשיית המצוה אסורה עליו מדרבנן, יש מצדדים לומר שהתירו לו לעבור על איסור דרבנן כדי להציל עצמו מחיוב חטאת (צל"ח פסחים עא ב, ומהר"ם שיק חו"מ כג, על פי שבת ד א). עשה מצוההבא למול בשבת תינוק שזמן מילתו בשבת, ומל תינוק שאין זמנו בשבת, שאין מילתו דוחה שבת (ראה ערך מילה), נחלקו תנאים: יש המחייבים חטאת (רבי אליעזר במשנה שבת קלז א); ויש הפוטרים (רבי יהושע במשנה שם). ותנאים שאחריהם נחלקו מהי המחלוקת:
ויש מהאמוראים שפירש לדעה זו, שדוקא במל של אחר השבת בשבת יש הפוטרים, שאף על פי שבשעה שמל אין בעשייתו מצוה, הרי למחר יש בעשייתו מצוה, מה שאין כן בנתחלף לו שפוד של צלי בשפוד של איסור שאין מצוה אף למחר (שמואל קפודקיא בירושלמי פסחים ו ה). להלכהלהלכה, אם מל של ערב שבת בשבת פטור מחטאת (ראה לעיל: הדין ומקורו), מל של אחר השבת בשבת, נחלקו ראשונים אם חייב (ראה לעיל: שם); או פטור (כן משמע מרמב"ם שגגות ב ח; רבנו ירוחם א ב)[5]. שחט חולין לשם פסח בשבתערב פסח שחל להיות בשבת, ושחט בו חולין לשם פסח, לדעה שאף כשלא עשה מצוה פטור משום טועה בדבר מצוה, אף כאן פטור מחטאת (פסחים עב ב, לדעת רבי מאיר), אף על פי שלא עשה מצוה כל עיקר (שפת אמת שם א). אכל עולת העוףעולת העוף שנמצאת בין אגפיים - בין עופות של חטאת (רש"י סוכה מב א ד"ה אומר היה) - והיה סבור שחטאת היא ואכלה, יש מהאמוראים האומר בשם תנאים, שפטור מקרבן מעילה, אף על פי שלא עשה מצוה (רב הונא בדעת רבי יוסי בגמ' שם). לסוברים להלכה שדוקא כשעשה מצוה פטור (ראה לעיל: שם), כיון שבאכילת העוף לא עשה מצוה, הרי זה חייב (כפות תמרים שם). הוציא לולב מרשות לרשות בשבתיום הראשון של סוכות שחל להיות בשבת, ושכח והוציא את הלולב לרשות הרבים, יש מהתנאים שאמר שפטור מחטאת לפי שהוציאו ברשות (רבי יוסי במשנה סוכה מא ב), וכיון שטעה בדבר מצוה הרי זה פטור (רש"י שם ד"ה שהוציאו). וכתבו ראשונים שלדעת הסוברים שאין הטועה בדבר מצוה פטור אלא אם כן עשה מצוה, הדברים אמורים שיצא בו אחר כך וקיים מצותו (ריטב"א שם מב א), שאף על פי שעשה את המצוה לאחר שגמר את ההוצאה, הרי זה חשוב עשה מצוה (ערוך לנר שם; קול רמ"ז שם); ויש סוברים שלעולם אינו פטור אלא אם כן עשה את המצוה בשעת ההוצאה (שאגת אריה כו; מרכבת המשנה שגגות ב י). להלכה נחלקו הדעות: יש פוסקים כתנא זה (רמב"ם שגגות ב י; מאירי סוכה מא ב, בשם יש פוסקים); ויש שאינם פוסקים כמותו (הלכות גדולות, לולב, עמ' רב במהדורת מכון ירושלים; ראבי"ה לולב תרפב; מאירי שם, בשם רוב מפרשים, והסכים עמם), שהוא יחיד בדבר, ואין הלכה כיחיד (ראה ערך הלכה א: על פי הרוב. ראבי"ה שם), והמוציא חייב חטאת (מאירי שם). מל סמוך לסוף היוםמל בשבת סמוך לסוף היום, והיה סבור שיגמור למול בעודו יום, ולא הספיק לגמרה, יש מהאחרונים שכתב שחשוב שעשה מצוה אף על פי שעדיין אין כאן מצוה, כיון שהוא יכול לגמור המילה למחר (הגהות רא"מ הורויץ שבת קלג ב). כשנדוע שהוא בן גרושהאותה ששנינו: היה אוכל בתרומה, ונודע לו שהוא בן גרושה, שפטור מתשלומי תרומה (רבי יהושע בתרומות ח א), ללשון אחת בתלמוד פטור משום שהוא טועה בדבר מצוה (פסחים עב ב, ורש"י ד"ה ור' יהושע; ריבמ"צ ור"ש תרומות שם), אף על פי שלא עשה מצוה (כן משמע מהמאירי יבמות לד א). ונחלקו ראשונים: יש הפוסקים כן (כן משמע מהברטנורא שם); יש הפוסקים שאין הלכה כן, שהרי לא עשה מצוה (מאירי שם). נתחלף שפוד נותר בצלינתחלף לו שפוד של נותר בשפוד של צלי - קודש הראוי לאכילה, ואכילת-קדשים (ראה ערכו) מצוה היא (ראה ערך הנ"ל. רש"י פסחים עב ב ד"ה בשפוד) - נחלקו בו אמוראים:
אם חשוב מצוהטעה בדבר מצוה ועשה מצוה, שהוא פטור, מכל מקום אינו נחשב שקיים המצוה, כיון שמצוה-הבאה-בעברה היא (ראה ערכו. חמדת שלמה או"ח כא; מהר"י אסאד או"ח קצז; מהר"ם שיק או"ח רצה)[6]. ואם עשה מצוה מן התורה, באופן שמדרבנן לא יצא, יש שכתב שחשוב שעשה מצוה, כיון שמן התורה נתקיימה המצוה (ישועות יעקב או"ח תרנא ה). הטעותטועה ולא עוקרשאר כל הזבחים ששחטם בשבת לשם פסח, שיש הסוברים שפטור מחטאת (ראה לעיל: עשה מצוה), הרי זה בטועה - שמתוך שטרוד ובהול לשחוט פסחו טעה בזה ולא נזכר שהקדישו לקרבן אחר (רש"י פסחים עא ב ד"ה ואם) - אבל בעוקר חייב (גמ' שם עב א; רבי מנא בירושלמי פסחים ו ה)[7], היינו שהיה יודע שזה קרבן אחר הוא, ושחטו לשם פסח (כן משמע מרש"י שם), שנעלמה ממנו שבת, או שהיה סבור שמותר לשחוט אחרים לשם פסח בשבת (כן משמע מרש"י שם עא ב ד"ה אם), שעוקר אינו חשוב טועה בדבר מצוה (רש"י שם עב א ד"ה מה), שהרי יודע הוא שאין קרבן זה עולה לפסח (מאירי שם). וכן במילה בשבת אינו פטור אלא כשהיה סבור שתינוק זה זמנו למול בשבת, אבל אם יודע שהוא של ערב שבת אלא שכסבור שמותר למול מילה שלא בזמנה בשבת - חייב, שאין זה טועה אלא עוקר (רידב"ז שם). ואף אם היה לו עוד תינוק שהגיע זמנו למול בשבת, חייב על מילת התינוק שזמנו למול בערב שבת, כיון שלא נגרמה טעותו על ידי התינוק האחר אלא על ידי טעותו בדין (עונג יום טוב כא). וכן הפסח ששחטו בשבת שלא לשמו - שהקרבן פסול (ראה ערך קרבן פסח), ונמצא שחילל שבת בשוגג, שהיה סבור שכשם שמותר לשחוט הפסח לשמו כך מותר לשחטו שלא לשמו (רש"י פסחים עא ב ד"ה הפסח) - הרי זה חייב חטאת (משנה שם), אף לדעת הסוברים שפוטר את הטועה בדבר מצוה (ראה לעיל: הדין ומקורו), שדוקא בטועה פוטרים, אבל לא בעוקר (גמ' שם עב א, בדעת רבי יהושע)[8]. כשאינו ראוי לקיום המצוהשחט בשבת אחד משאר זבחים לשם פסח, ולא היה ראוי לפסח - כגון ששחט עגל או איל בן שתי שנים או נקבה (רש"י שם עא ב ד"ה אם אינן) - נחלקו תנאים לדעת הסוברים שהטועה בדבר מצוה פטור:
השוחט בשבת לשם אימורי ציבורהשוחט בשבת לשם אימורי ציבור - ששחט שאר זבחים לשם תמידים ומוספים האמורים בשבת (רש"י פסחים עא ב ד"ה אימורי) - אפילו הסוברים שהטועה בדבר מצוה פטור, מודים כאן שחייב חטאת, ואינו דומה לשוחט שאר זבחים לשם פסח שפטור (ראה לעיל), לפי שאימורי ציבור יש להם קצבה (רבי יהושע במשנה פסחים עא ב), שכיון שנשחט התמיד יודע הוא שאין צריך לשחוט עוד, ולכן אינו חשוב טועה אלא שוגג, שלא היה לו לטעות בדבר (רש"י שם ד"ה שיש), מה שאין כן בשאר זבחים לשם פסח, שהפסח אין לו קצבה (רבי יהושע במשנה שם), שהכל צריכים לכך, והרי הוא רואה אנשים רבים עוסקים בכך, וטרוד להתעסק במצוה, ולכן אף על פי ששחט הוא פסחו כבר, כל שמצא זבח זה עומד בעזרה, וכסבור שהוא פסח ושחטו לשם מי שהוא, טועה בדבר מצוה הוא (רש"י שם)[10]. מדוע פסח הוא דבר שאין לו קצבה, נחלקו אמוראים:
ואם שחט הזבחים לשם אימורי ציבור קודם שנשחטו אימורי הציבור - פטור, שלא אמרו שחייב בחטאת אלא כשקדם ושחט את אימורי הציבור בתחילה (רבי אמי בגמ' שם עב א), שכבר אינו טרוד ועסוק בשחיטתם (רש"י שם ד"ה הכא), אבל אם שחט זבחים לשם אימורי ציבור קודם שנשחטו אימורי הציבור - פטור (כן משמע מהגמ' שם ורש"י שם ומאירי שם). וכן מי שהיו לו שני תינוקות למול, אחד למולו בערב שבת, ואחד למולו בשבת, שאם שכח ומל של ערב שבת בשבת פטור מחטאת לסובר שהטועה בדבר מצוה פטור (ראה לעיל: עשה מצוה), אף על פי שתינוקות יש להם קצבה - שיודע הוא שאין לו למול בשבת אלא אחד (רש"י ד"ה תינוקות) - הדברים אמורים כשקדם ומל של ערב שבת, שבאותה שעה עדיין יש לפניו זה של שבת שהוא טרוד בו (רבי אמי בגמ' שם עב א), שבשעה שמל את של ערב שבת טרוד היה באחד מהם, שיודע הוא שהיום חובת האחד עליו (רש"י שם ד"ה הכא), אבל אם קדם ומל של שבת, ואחר כך מל של ערב שבת - חייב (רש"י שם ד"ה על מה; מאירי שם), שכיון שלאחר שמל את של שבת אין טרדת המצוה מוטלת עליו, אינו טועה בדבר מצוה (רש"י שם), ולא נאמרו הדברים שצריך שתהא טרדת המצוה מוטלת עליו אלא בטועה בדבר שיש לו קצבה, אבל טעה בדבר שאין לו קצבה, כגון פסח, אף על פי שכבר שחט פסחו, וטעה וסבר שאף זבח זה פסח הוא - פטור (כן משמע מרבי אמי שם; רש"י שם עא ב ד"ה שיש). להלכה נחלקו ראשונים:
המוציא את הלולב לרשות הרבים בשבתהמוציא את הלולב לרשות הרבים ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת - שהיה טרוד במצוה ומחשב ועסוק וממהר לעשותה, ומתוך כך טעה ושכח שהוא שבת (רש"י סוכה מא ב ד"ה שהוציאו) - שפטור מחטאת (רבי יוסי במשנה שם), לפי שהוא טועה בדבר מצוה (רש"י שם), אמרו בתלמוד שלא נאמרו הדברים אלא כשלא יצא בו עדיין, כגון שהפכו - ואין יוצאים מצות נטילת לולב שלא בדרך גידולו (ראה ערך נטילת לולב) - אבל אם יצא בו קודם שהוציאו - חייב (אביי בגמ' שם מב א, ורש" ד"ה לא שנו), שכבר אינו טרוד במצוה לעשותה, ושוב אינו טועה בדבר מצוה (רש"י שם). ומכל מקום להלכה פסקו ראשונים בסתם, שאם הוציאו כדי לצאת בו - פטור (רמב"ם שם ב י), ונחלקו אחרונים:
כשהיה לו לשאולהבא על יבמתו ונמצאת נדה, יש מהאמוראים סוברים שפטור מחטאת, אבל הבא על אשתו ונמצאת נדה - חייב (רבי יוחנן בפסחים עב ב), אם בא עליה סמוך לוסתה (ראה ערך וסת), אף על פי שטעה בדבר מצוה, שהרי חייב אדם לשמח את אשתו לדבר מצוה אפילו שלא בשעת עונתה (ראה ערך עונה. גמ' שם), שבני ישראל מוזהרים אז לפרוש מנשותיהם (ראה ערך וסת. רש"י שם ד"ה ומשני), ונמצא שאין המצוה מוטלת עליו אז (רש"י שם ד"ה אי הכי). ואף על פי שלא היה יודע שהוא סמוך לוסתה - חייב, לפי שהיה לו לשאלה, שאין אשה בחזקת טהרה לבעלה אלא כשהוא יודע שאינה סמוך לוסתה (תוספות שם ד"ה באשתו, בשם ר"י), מה שאין כן ביבמתו שהוא בוש ממנה לשאלה (גמ' שם, ורש"י ד"ה בזיז), וכן הלכה (רמב"ם שם ז)[11]. כשאין זמנה בהולטעה בדבר מצוה שאין זמנה בהול - שאין זמן קבוע למצוה (רש"י יבמות לד א ד"ה אבל הכא) - יש אמוראים אומרים שחייב (רב ביבי בר אביי בפסחים עב ב; סתמא דגמ' יבמות לג ב), ולפיכך אותה ששנינו: שנים שקידשו שתי נשים, ובשעת כניסתן לחופה הוחלפו את של זה לזה ואת של זה לזה, שהם חייבים חטאת משום אשת איש (משנה יבמות לג ב), הדברים אמורים אף לסוברים בתינוקות שפטור אף כשלא עשה מצוה (ראה לעיל: עשה מצוה), שלא פטר אלא כשזמנו בהול - שהיה טרוד למול את של שבת כדי שלא יעבור זמנו (רש"י שם לד א ד"ה בזמנו), שכיון שמילה שעתה עוברת, אדם טרוד בה הרבה, ואין דרכו לדקדק (מאירי שם) - מה שאין כן בנשים שהוחלפו שאין זמנם בהול (גמ' שם), שהרי בנישואין אין זמן קבוע למצוה, והיה להם לדייק (רש"י שם ד"ה אבל הכא). להלכה נחלקו ראשונים:
כשאין זמנה קבועמצוה שאין זמנה קבוע אף על פי שמצוה להקדימה ככל האפשר, אינה כמצוה שזמנה בהול (חמדת שלמה יו"ד א), וכן מצות צדקה אין זמנה בהול (חמדת שלמה שם; רש"ש וחשק שלמה שבת ב א)[12]. המצוהטעה בדבר מצוה שפטור - באופנים מסויימים - הוזכר בתלמוד בכמה מצוות:
הכשר מצוהאף כשהוא טרוד בהכשר מצוה, כגון שהוציא הלולב לרשות הרבים כדי להוליכו אצל בקי ללמוד אופן נטילתו, הרי זה טועה בדבר מצוה (כן משמע מהמשנה סוכה מא ב, ותוספות שם מב א ד"ה אמר). שיירי מצוההיה טרוד בנענועי הלולב בסוכות (ראה ערך נטילת לולב), כגון שכבר קיים מצות נטילת לולב, ועדיין צריך לנענע, וטעה והוציאו לרשות הרבים, כתבו ראשונים שחייב חטאת שאין זה טועה בדבר מצוה, כיון שהנענועים אינם אלא שיירי מצוה ואינם מעכבים (ראה ערך הנ"ל. תוספות שם לט א ד"ה אבל, ותוספות הרא"ש שם, על פי גמ' שם מב א). ובמקום שהמנהג שמהלכים כל היום והלולב בידם (ראה ערך נטילת לולב), הרי זה טועה בדבר מצוה, ופטור (ירושלמי פסחים ו ה, וסוכה ג יא), כיון שיש כאן קצת מצוה (קרבן העדה שם ושם); וכן המוהל שהשאיר ציצין שאין מעכבים את המילה, וחזר ומל אותם בשבת, והרי זה חילל שבת (ראה ערך מילה), טועה בדבר מצוה הוא; וכן במצה אם הוציאה לאחר שכבר אכל כזית - פטור (ירושלמי שם ושם), שאף על פי שכבר יצא ידי חובתו, מצוה יש באכילת-מצה (ראה ערכו) כל הלילה (ראה ערך הנ"ל. רידב"ז שם ושם). מצוה דרבנןהטועה בדבר מצוה דרבנן, נחלקו אחרונים אם חייב חטאת (טעם המלך שופר ב ולולב ח; ישועות יעקב או"ח תרנג סק"ה); או פטור (שאילות שמואל ח; אחיעזר ג כג ב, על פי התוספות שם), ואף כשאינו עסוק במצוה עצמה אלא בהכשר מצוה דרבנן - פטור (כן משמע מהאחיעזר שם)[13]. מצוה שאינה מוטלת עליו דוקאאף במצוה שאינה מוטלת עליו דוקא, אלא יכולה להיעשות על ידי אחרים - פטור, ולכן אכל עולת העוף וסבור שחטאת העוף היא - פטור, ואף על פי שאפשר שיאכלנה אחר (גמ' סוכה מב א, לגירסת התוספות שם ד"ה מהו). מצוה שאינה מוטלת על האדם שיעשנהמצוה שאינה מוטלת על האדם שיעשנה, אלא שאם בא לידו דבר מסויים, חייב במצוה זו, כגון שחיטה, שאם ירצה לא ישחט (ראה ערך שחיטה), וכן ציצית שאם ירצה לא ילבש בגד של ארבע כנפות, ולא יתחייב בציצית (ראה ערך ציצית), נחלקו בה אחרונים:
הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
