|
חורג ;חורגת הגדרה[1] - בן או בת אשתו מבעל אחר, ובן או בת בעלה מאשה אחרת בעריותמותר אדם באשת חורגו (יבמות כא א; טוש"ע אה"ע טו כא), היינו באשת בן אשתו (רש"י שם ד"ה חורגו) - שאינו בנו - ואסור בבת חורגו (גמ' שם), ואיסורה מן התורה, שהרי היא מן העריות, היינו בת בן אשתו, שנאמר: אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ (ויקרא יח יז. גמ' שם)[2]. וכן מותר חורגו באשתו (גמ' שם; טוש"ע שם כא), וכן מותר בבתו, היינו בבת בעל אמו מאשה אחרת (גמ' שם). וכן אם נשא אביו אשה ויש לה בת מאיש אחר, אותה הבת מותרת לו (רמב"ם איסורי ביאה ב ג; טוש"ע שם יא), שלא אסרה תורה בת אשת אביך, אלא כשהיא מוֹלֶדֶת אָבִיךָ (ויקרא יח יא. תורת כהנים קדושים פרק יא יג. רמב"ם שם), שנולדה מאביך (אונקלוס שם). וכן אם יש לאשת אביו בן מאיש אחר, אותו הבן מותר באשתו של בן בעל אמו מאשה אחרת, ואין בה משום אשת אח, וכן בן בעל אמו מותר באשתו של בן אשת אביו (טוש"ע שם כג). וכן מותר אדם באם אשת האב, כגון שנשא אביו אשה מותר לישא את אמה, וכן מותר אדם בבת אשת הבן, כגון שנשא בנו אשה מותר לישא בתה (רמב"ם שם ב יד). נישואי שני חורגים זה לזהחורגת הגדלה בין האחים, היינו בת אשתו שגדלה בין בניו מאשה אחרת (סוטה מג ב, ורש"י ד"ה חורגתא וד"ה שגדלה), נחלקו תנאים ואמוראים:
והכל מודים בחורגת שלא גדלה בין האחים, שמותרת להינשא לאחד מהם (מהר"ח אור זרוע קפב; ב"ח שם). בכיבוד אב ואםחייב אדם לכבד את אשת אביו, אף על פי שאינה אמו, כל זמן שאביו קיים, וכן חייב לכבד בעל אמו כל זמן שאמו קיימת (כתובות קג א; רי"ף קדושין לא א; רמב"ם ממרים ו טו; רא"ש שם א מה; טוש"ע יו"ד רמ כא), שנאמר: כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ (שמות כ יב), את אביך זו אשת אביך, ואת אמך זה בעל אמך (גמ' שם), שכל אתין ריבויים הם (ראה ערך אתין וגמין. רש"י כתובות שם ד"ה את אביך), והרי זה בכלל כיבוד אביו ואמו (רמב"ם שם; השגות הרמב"ן לספר המצוות שורש ב; המיוחס לרש"י על הרי"ף ור"ן קדושין שם)[6]. חיוב כיבוד זה הוא מן התורה (גמ' שם; ספר המצוות לרמב"ם שורש ב)[7] - ככל הנלמד באתין וגמין שחיובו מן התורה (ראה ערך אתין וגמין) - ומכל מקום אינו נמנה בפני עצמו במנין המצוות (ספר המצוות לרמב"ם שם), לפי שאין החיוב בכיבוד אשת אביו ובעל אמו מפני כבוד עצמם, אלא מפני כבוד האב והאם, ולכן אין זו מצוה מיוחדת יתר על מצות כיבוד האבות, אלא נכללת במצות כיבוד אב ואם, שיכבדם בכל ענין שיהיה להם כבוד (השגות הרמב"ן שם). לאחר מיתת האב והאםמת אביו אינו חייב לכבד את אשתו (גמ' שם; רמב"ם ממרים שם; טוש"ע שם), וכן אם מתה אמו אינו חייב לכבד את בעלה (רמב"ם שם; טוש"ע שם), לפי שאין החיוב אלא משום כבוד אביו ואמו (השגות הרמב"ן לספר המצוות שם; רדב"ז ממרים שם)[8], ודוקא מחיים זהו כבודו שיכבדו את אשתו, וכבוד אמו שיכבדו את בעלה (רדב"ז שם), ומכל מקום אחד מן הדברים שציוה רבי יהודה הנשיא לבניו בשעת פטירתו: היזהרו בכבוד אמכם, היינו אשת אביהם (גמ' שם). ונחלקו ראשונים:
לאחר גירושין ומיתהגירש אביו את אשתו, או שנתגרשה אמו מבעלה, אינו חייב לכבדם, וכן אם מתה אשת אביו, או שמת בעל אמו, אינו חייב לכבדם, אף שהוא חייב בכיבוד אביו ואמו גם לאחר מיתתם (ראה ערך כבוד אב ואם), שמאחר שמתו כבר אינה אשת אביו ואינו בעל אמו (מנחת חינוך לג סק"א). קדימותהיו לפניו כבוד אמו ובעל אמו, יניח כבוד בעל אמו ויעסוק בכבוד אמו, שכבוד בעל אמו הוא מחמת כבוד אמו (מנחת חינוך שם). כשהאם מקפידההיתה האם מקפדת שלא יכבד אשת אביו, אם אמו גרושה יעסוק בכבודה קודם, ואם היא נשואה לאביו, יניח כבודה ויעסוק בכבוד צרתה אשת אביו, שהוא כבוד אביו (הלכות קטנות א כח). כשהאב מחלמחל אביו על כבוד אשתו, או שמחלה אמו על כבוד בעלה - יש מהפוסקים שנסתפק אם מחילתם מועילה, כיון שחיובם הוא משום כבוד אביו ואמו, או לא (דרכי משה יו"ד רמ סק"ז); ויש מהאחרונים שכתב שהמחילה מועילה (מנחת חינוך שם)[9]. בקריאת השםבשטר מתנהמי שנתן שטר מתנה לחורגו, והיה כתוב בו "לבני", נחלקו בו ראשונים:
כשנקרא לתורה וחותם שהוא אביודרך אדם לקרות לבעל אמו אביו (תשובות מימוניות שם; שו"ת מהרי"ל פא), ולפיכך אם היו קוראים אותו לתורה בשם בן פלוני, ואף הוא חותם עצמו כן, לא הוחזק בכך שאותו פלוני אביו הוא (שו"ת חתם סופר שם). ומכל מקום לכתחילה אין ראוי לבן אשתו לעשות כן, ולהעלים צור משפחתו, שכמה מכשולות עלולים לצאת מזה (מנחת יצחק א קלו, על פי שו"ת חתם סופר אה"ע ב קכה; ציץ אליעזר ד כב). בגטכתבו בגט שם המגדלו, למרות שאינו אביו, בדיעבד הגט כשר (שו"ת חתם סופר אה"ע ב מא), והוא הדין כשכתבו בגט על האישה שם אביה החורג (תשובת ערוך השלחן באבן מאיר, ראש הספר, ג ב; אבן מאיר שם ה ב - ז א; אמירה נעימה קכד). בחיוב מזונותיואף על פי שחייב אדם לזון את בניו הקטנים (ראה ערך אב), אינו חייב לזון את בני אשתו מבעל אחר (כן משמע מיבמות מב ב, ורש"י ד"ה לא יהב), וכן חיוב מזון הבנות וכיוצא שהוא חייב בתנאי בית דין (ראה ערך מזונות וערך תנאי כתובה) אינו אלא בבתו, אבל אינו חייב בבת אשתו שאינה בתו (טור אה"ע קיד). קיבל עליו לזון את בת אשתו, דינו כקיבל עליו לזון אדם אחר לכל דבר (כן משמע משו"ע שם ז). הנקהוכן אותה שאמרו שבכלל מלאכות שהאשה עושה לבעלה, שהיא מניקה את בנה (ראה ערך בעל), הדברים אמורים בבנה, אבל אינה מחוייבת להניק בן בעלה מאשה אחרת (רא"ש כתובות ה יז, על פי ירושלמי שם ה ו; רמ"א אה"ע פ ו). שנאת חורגת ואשת האבבת הבעלבת הבעל חזקתה ששונאת את אשת אביה (כן משמע ממשנה יבמות קיז א וגמ' שם), שאומרת בלבה זו באה במקום אמי ואוכלת כל עמלה (גמ' שם, ורש"י ד"ה ויבמתה)[11]. וכן אשת האב שונאת את בת בעלה, אם מפני שכַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם (משלי כז יט), וכיון שבת בעלה שונאת את אשת האב, אף היא שונאת את בת בעלה (גמ' שם, לדעת חכמים)[12]. ולפיכך נמנו בת בעלה ואשת האב בין הנשים שאינן נאמנות להעיד על מיתת בעליהן, מפני שחשודות שמתכוונות לקלקלן (משנה שם וגמ' שם; רמב"ם גרושין יב טז; טוש"ע אה"ע יז ד), וכן נמנו בין הנשים שאינן נאמנות להעיד שנטמאו לפסלן מכתובתן (רמב"ם סוטה א טו וטור אה"ע קעח, על פי משנה סוטה לא א)[13]. בן הבעלבבן בעלה נחלקו תנאים:
יחודמטעם זה שבת הבעל ואשת אביה שונאות זו את זו מותר לאדם להתייחד (ראה ערך יחוד) עם אשה ובת בעלה (קידושין פא ב; רמב"ם איסורי ביאה כב ט; טוש"ע אה"ע כב י), שכיון ששונאות זו את זו אינן מחפות זו על זו (רמב"ם שם; טוש"ע שם)[14]. הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
