|
דברים הנקנים באמירה הגדרה[1] - דברים שמתחייבים בהם בדיבור בלבד, בלי מעשה קנין התחייבות האבות בשידוכיםאף על פי שכל התחייבות צריכה קנין (ראה ערך התחייבות) מכל מקום האב שפסק לבנו או לבתו בשידוכיהם, ואמר כמה אתה נותן לבנך, כך וכך, וכמה אתה נותן לבתך, כך וכך, ועמדו וקידשו - קנו, והן הן הדברים הנקנים באמירה (כתובות קב א; רמב"ם אישות כג יג, ושם זכיה ו יז; טוש"ע אה"ע נא א) - ואין צורך אפילו בכתיבת הדבר (רב אשי בכתובות קב ב, לפי תוספות שם ד"ה הכא; טור שם)[2] - ואפילו פסק לבתו בוגרת (ראה ערכו), שאין הנאה של כסף הקידושין באה לידו של אב, הרי זה גומר ומקנה בדברים, שהרי אפילו באבי הבן שאין הנאה באה לידו אמרו כן, אלא באותה הנאה שהם מתחתנים זה עם זה הרי הם גומרים בלבבם להקנות זה לזה (גמ' שם ב; רמב"ם אישות שם יד; טוש"ע שם)[3]. זמן הקניןבזמן הקנין באמירה זו נחלקו גאונים וראשונים:
ודוקא הנישואין הם שאמרו שהם בתורת תנאי - לסוברים כן - אבל הקידושין ודאי אינם בתורת תנאי, אלא שהקידושין עצמם הם שגומרים הקנין, ואם חזר בו האב קודם הקידושין אין כאן קנין, אבל אחר שקידש אין בכחו לחזור, וזה כונסה וזוכה בקנינו אף שכבר חזר בו האב (נודע ביהודה תניינא חו"מ מב, על פי תוספות כתובות נג א ד"ה השתא, ועוד). למי נפסקפסיקה זו של המעות היא לבתו ולא לחתנו, שלא אמר כשתכנוס את בתי אתן לך כך וכך, אלא אמר בשעת קידושין כך וכך אני נותן לבתי, ולכן כתבו ראשונים שאף על פי שמת חתנו - לבתו פסק ובתו קנתה (מגיד משנה שם, בשם יש מי שפירש; ר"ן כתובות סו ב, בשם רב האי); אלא שיש סוברים שלא קנתה הבת אלא אם נתייבמה, שאינו יכול לומר לאחיך בלבד הייתי רוצה ליתן (רא"ש כתובות ו ג, בדעת רב האי; טוש"ע חו"מ נג ב, בשם יש מי שאומר). כשקידשו לאחר זמןכשקידשו לאחר זמן, נחלקו ראשונים בדבר:
אכן אם נכתבו התנאים בשטר, כתבו אחרונים שהכל מודים שאפילו לא קידשו מיד, אלא לאחר זמן - קנו (מבי"ט א רכג, על פי רמב"ם אישות כג יז; באר היטב שם סק"ז, בשמו) וכן אם בשעת הפסיקה גמרו השידוכין, ועשו קנין על הקידושין, וקבעו זמן לקידושין, אף על פי שלא עשו קנין על הפסיקה, והקידושין היו לאחר זמן - נקנית הפסיקה באמירה (מבי"ט שם). אכן כשקידשו ואחר כך פסקו, ואפילו כתבו, אין אומרים שהדברים נקנים באמירה (תוספות כתובות נג א ד"ה השתא, בתירוץ השני; רמ"א שם). כשאמרו ללא תנאיכתבו ראשונים שדוקא אם התנו דרך תנאי נקנים באמירה, אבל אם עשו בלא תנאי, אלא כל אחד אומר מעצמו, אינו נקנה באמירה (ריב"ש שמה, בשם העיטור; רמ"א שם). התנה אחד מהם בלבד, כגון אב שפסק לבתו, ואין שם אבי הבן שיפסוק לבנו, נחלקו ראשונים אם מקנה באמירה בלא קנין (מאירי קידושין ט ב, בשם יש מפרשים); או שאינו מקנה באמירה בלא קנין (מאירי שם). כשפסקו בשעת הנישואיןלא פסקו בשעת קידושין ופסקו בשעת נישואין, נחלקו ראשונים:
התחייבות המשודכים והקרוביםהתחייבות המשודכים עצמםהמשודכים עצמם שפסקו עליהם, נחלקו ראשונים בדינם:
התחייבות קרוביםומכל מקום הכל מודים שלא אמרו דין זה באח שפסק לאחותו, או אשה שפסקה לבתה, ושאר קרובים, ולא קנו עד שיקנו מידי הפוסק שיתן כך וכך (ירושלמי כתובות ה א; רמב"ם שם יד; טוש"ע שם), שדעתו של אדם קרובה אצל בנו - ובתו - ומרוב שמחתו גמר ומקנה (רמב"ם שם), אבל אין דעת אם ואח קרובים אצל האחות והבת כדעת האב (מאירי קידושין ט ב), ועוד שהאב חובת הנישואין עליו, אבל שאר קרובים, הואיל ואין עליהם להשיאה, אין כאן הנאת חיתון כל כך; ואפילו הניח אבי הבת נכסים להשיאה, ופסקו על אותם הנכסים, הואיל ואין עיקר החיוב עליהם אין שיעבודם בדברים כלום, והיא זוכה במה שהניח לה אביה, אבל אין לה על אמה ואחיה כלום (מאירי שם)[5]. קרוב הפוסק עבור קרוב עניאח שפסק על אחותו והיא עניה, הרי זה מתחייב בדיבורו מדין צדקה, ולא יהא אלא אחר הרי זה נעשה כמו נדר ומתחייב (מרדכי כתובות רסג, על פי ירושלמי בבא מציעא ד ב; רמ"א שם). כשמצד אחד עומד אב ומהצד השני קרובהיה אב מצד אחד, ואח מצד שני - יש מן הראשונים מסתפקים אם מה שהתנה האב נקנה באמירה, אף על פי שאין התנאי שכנגדו נקנה באמירה, ומצדדים לומר שאף התנאי של האב אינו נקנה באמירה, לפי שאינו מקנה אלא על הדרך שהוא קונה (מאירי קידושין ט ב); ויש סוברים כל שהאב מקנה הרי זה נקנה באמירה, אף על פי שאין התנאי שכנגדו נקנה באמירה, הואיל ומכל מקום נוח לו באותו חיתון וגמר ומקנה (מאירי שם, בשם יש מפרשים). התחייבות קרובים בכתבהתחייבו שאר הקרובים בכתב, בלי קנין, הרי זה תלוי במחלוקת אם אדם מתחייב בכלל בכתב כשאינו חייב (ראה ערך התחייבות. מאירי שם). בנישואין שנייםהאב שפסק לבנו או לבתו אינו מתחייב באמירה אלא בנישואין ראשונים - שמרוב שמחתו בנישואין ראשונים גמר והקנה (רמב"ם אישות כג יד) - אבל בנישואין שניים אינו נקנה באמירה (ירושלמי כתובות ה א; תוספות כתובות קט א ד"ה תשב; רמב"ם שם; טוש"ע אה"ע נא א)[6], אפילו בנישואי מחזיר גרושתו (שער המלך שם). אכן כשהתחייבו המשודכים עצמם - לדעת הסוברים שאף הם עצמם מקנים באמירה לבד (ראה לעיל) - הרי הם מקנים באמירה בין בנישואין ראשונים ובין בשניים (מאירי כתובות שם; ריב"ש שמה; רמ"א שם). כשהם נישואין ראשונים לצד אחדנישואין הראשונים הם הראשונים לבן או לבת של הפוסק, ולא לצד שכנגדו, כגון אם היו ראשונים לבן, שפסק לו אביו, אפילו היו נישואין שניים לאשתו - קנה, או שהיו נישואין ראשונים לבת, שאביה פסק לה, אפילו היו שניים לבעל - קנה (חלקת מחוקק שם סק"ב וסק"ו; בית שמואל שם סק"ו). בדבר שאין הקנין מועילדברים הנקנים באמירה, נחלקו הדעות אם מועילים להקנות דבר שאין הקנין מועיל בו:
דבר שאינו קצובפסק בשעת קידושין דבר שאינו קצוב, אפילו לדעת הסוברים שאין אדם מתחייב בדבר שאינו קצוב אפילו בקנס (ראה ערך דבר שאינו קצוב: בהתחייבות), מכל מקום בשעת קידושין, שהדברים נקנים באמירה, אף בדבר שאינו קצוב יכול להתחייב, ולפיכך הנושא אשה ופסק עמה לזון את בתה כך וכך שנים - חייב לזון (רמב"ם אישות כג יז, ומכירה יא טז-יז, על פי משנה כתובות קא ב וגמ' שם), ואפילו אם התנה בשעת נישואין - מועיל, אלא שצריך קנין, לפי שהדבר דומה לדברים הנקנים באמירה, כיון שעדיין לא נישאו, ושייך עוד לומר מתוך שמתחתנים זה עם זה גמרו והקנו, אלא שמכיון שכבר קידש לפיכך צריך קנין (כסף משנה שם ושם). כשאין בידו לקיים אין הדברים נקנים באמירה אלא במה שבידו של אב לקיים, אבל אם פוסק על בנו שיעשה איזה דבר, כגון לילך אחריה למקום אחר - אינו נקנה באמירה, שהרי אין הדבר תלוי באב אלא בבן (מרדכי כתובות רסג, בשם הר"ם; רמ"א אה"ע נא א), שאין הבן מתרצה אלא מדייק היטב כשעומד לישא אשה (מרדכי שם). בשיעבוד ההתחייבותדברים הנקנים באמירה נחלקו אמוראים בדין גבייתם מנכסים-משועבדים (ראה ערכו), היינו מנכסים שהמתחייב מכר לאחרים אחר שנתחייב:
לדעת רוב הראשונים הדברים אמורים בנוגע לגבייה ממשועבדים, אלא שנחלקו בפירושם (ראה רש"י שם ד"ה ניתנו ליכתב וד"ה לא ניתנו ליכתב; שיטה מקובצת ופני יהושע שם; רא"ש שם יב ג; טור ושו"ע אה"ע נא א; המאור קידושין שם; תוספות כתובות שם ד"ה ניתנו; מאירי כתובות שם, וקידושין שם; ריטב"א כתובות שם; מגיד משנה זכיה ו יז; שו"ע אה"ע נא א). להלכה דעת רוב הראשונים שלא ניתנו ליכתב (רי"ף קידושין שם; רמב"ן שם, בשם רבנו חננאל; רמב"ם זכיה שם; טוש"ע אה"ע נא א); ויש שנראה מדבריהם שגאונים פוסקים שניתנו ליכתב (כן משמע מרמב"ן ור"ן קידושין שם, בשם רב נטרונאי גאון והלכות גדולות; ראה סמ"ג עשין מח, בשם סדר תנאים ואמורים כתיבת יד ר"י טוב עלם), ולכן יש להסתפק בדבר (כן משמע מרמב"ן ור"ן שם). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
