הגדרה^[1] - כותל בבית המקדש בעובי אמה, המבדיל בין ההיכל ובין קדש-הקדשים

בבית המקדש הראשון

מהותו

כותל של אבני גזית בעובי אמה של ששה טפחים (ראה ערך אמה), שבנה שלמה המלך, המבדיל בין ההיכל (ראה ערכו) ובין קדש-הקדשים (ראה ערכו).

כותל זה היה במקום הפרוכת, שהיתה מבדילה במשכן בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים (שמות כו לג).

שמו

נקרא בלשון המקרא (מלכים א ו טז) דְבִיר (תוספתא יומא ב יב; בבלי יומא נב א, ורש"י שם ד"ה דביר; רש"י מלכים שם)^[2].

בלשון חכמים נקרא אמה טרקסין^[3] (יומא נא ב, ורש"י ד"ה אמה; בבא בתרא ג א, ורבנו גרשום מאור הגולה שם).

קראוהו כך, לפי ש"טרקסין" מובנו: פנים וחוץ (ירושלמי כלאים ח ד) בלשון יונית (רבנו חננאל יומא נב א; ערוך ערך טרקסין), שנסתפקו בו אם הוא כלפנים או כלחוץ (ערוך שם; רש"י יומא נב א ד"ה טרקסין; תוספות בבא בתרא ג א ד"ה טרקסין. וראה להלן).

ויש אומרים ש"טרק" מובנו: סגירה^[4], ו"סין" היינו "סיני", שהכותל הזה סגר את הלוחות שניתנו בסיני, שהיו לפנים הימנו (תוספות יומא נא ב ד"ה טרקסין, ובבא בתרא ג א שם).

הפתח באמצע הכותל

באמצע הכותל היה פתח, ופרוכת פרוסה כנגדו (רש"י יומא נד א ד"ה ויוצאין; פירוש המשניות לרמב"ם מידות ד ז. וראה רמב"ם בית הבחירה ד ב, וכסף משנה), ועליה קישוטים שונים וצורת כרובים (מלכים א ו לב; דברי הימים ב ג יד).

שתי דלתות מעצי שמן – עצי זית (רש"י) - היו לפתח (מלכים שם לא), שהיו מצופות זהב, שנאמר: דַּלְתוֹתָיו הַפְּנִימִיּוֹת לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וגו' זָהָב (דברי הימים ב ד כב, ורד"ק שם). אבל הדלתות לא היו נסגרות לעולם, לפי שבדי הארון (ראה ערכו) היו בולטים ודוחקים בפרוכת, ועיכבו את הדלתות מלהיסגר (ילקוט שמעוני תרומה שסז; ברייתא דמלאכת המשכן ז. וראה רד"ק מלכים א ח ח).

בבית שני

בבית-שני לא בנו אמה טרקסין (יומא נא ב; בבא בתרא ג א), לפי שהבית היה גבוה יותר מהבית הראשון, ולא היה הכותל יכול לעמוד בעובי אמה (בבא בתרא שם).

ולא יכלו לבנות כותל רק עד הגובה שיכול לעמוד ואת השאר לסתום בפרוכת, לפי שמסורת בידינו שמחיצה זו צריכה להיות או כולה בפרוכת כמו במשכן, או כולה בבנין כמו במקדש ראשון (בבא בתרא שם ב)^[5].

גם להרחיב את עובי הכותל לא יכלו, לפי שעל ידי זה היו מקצרים את חלל ההיכל, או את חלל קודש הקדשים (רש"י כתובות קו א ד"ה בדבבי), וזה אי אפשר, שכן נאמר (דברי הימים א כח יט): הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל (רש"י יומא נא ב ד"ה אמה), ומטעם זה גם לא יכלו להוסיף בקרקע ההיכל או קודש הקדשים, לפי שהכל היה מצוייר בנבואה (מאירי יומא מז א ד"ה ונשוב; שיטה מקובצת בבא בתרא ג ב ד"ה תלתין, בשם תוספי הרא"ש)^[6].

שתי פרוכות

לפיכך הפסיקו בין ההיכל לקודש הקדשים בפרוכת, אלא שלא עשו פרוכת אחת כמו במשכן, לפי שנסתפקו בקדושת מקום האמה טרקסין שבבית ראשון אם קדושתו כקדושת פנים או כקדושת חוץ, ולכן עשו שתי פרוכות, אחת בסוף חלל ארבעים אמה של ההיכל, ואחת בראש עשרים אמה חלל של קודש הקדשים, ובין שתי הפרוכות אמה (יומא נא ב) כדי לקלוט ביניהם את אויר מקום המחיצה (רש"י שם ד"ה ועבוד).

אף שתי הפרוכות שבבית שני נקראו אמה טרקסין (מידות ד ז), על שם המחיצה של בית ראשון (תפארת ישראל שם)^[7].

מה היה הספק בבית שני

שני ביאורים יש בגדר הספק שנסתפקו באמה טרקסין:

• ההיכל וקודש הקדשים היו יחד עם מה שביניהם שישים אמה בלבד, והספק היה להיכן שייכת האמה טרקסין - אם היא בכלל ארבעים האמה של אורך ההיכל, או בכלל עשרים האמה של אורך קודש הקדשים^[8]. ולפיכך עשו את קודש הקדשים עשרים אמה תמימות, ואת הקודש ארבעים אמה תמימות, והוסיפו אמה יתרה ביניהם (יומא נב א [בהוה אמינא], ירושלמי כלאים ח ד [למסקנא]; פירוש המשניות לרמב"ם מידות ד ז; רמב"ם בית הבחירה ד ב).

• ארבעים אמה של ההיכל, וכן עשרים אמה של קודש הקדשים, היו מלבד האמה טרקסין, ויחד עמה היה אורך הבית ששים ואחת אמה, ולא הוזכר במקרא שִׁשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ (מלכים א ו ב) אלא על החלל מלבד הכתלים, אלא שנסתפקו בקדושתה של אותה אמה טרקסין אם היא כקדושת פנים או כקדושת חוץ^[9] (יומא נב א).

לא הספיקה פרוכת אחת

לא עשו פרוכת אחת, לפי שאם יתלו אותה בסוף ההיכל, שמא יקטיר שם הכהן הגדול ביום הכפורים את הקטורת, והרי הוא ספק שמא קדושתו כלחוץ; ואם יתלו אותה בסוף קודש הקדשים, שמא יכנסו שם כהנים לצורך עבודות שבהיכל, והרי הוא ספק קודש הקדשים (תוספות ישנים יומא נב א ד"ה מספקא).

ולא עשו פרוכת אחת בעובי אמה, לפי שהפסוק: וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים (שמות כו לג) משמעו שמתחילת עובי הפרוכת ולפנים יהיה קודש הקדשים, ושמא קדושתה כלחוץ, ונמצא שמתחילת עוביה ולפנים אינו קודש הקדשים (תוספות יומא נא ב ד"ה ועבוד).

החלל שבין הפרוכות

החלל שבין שתי הפרוכות היה חמשה טפחים, לפי שעוביה של הפרוכת היה טפח (משנה שקלים ח ה. וראה ערך פרוכת).

דהיינו שתי הפרוכות יחד היו טפח (המפרש לתמיד כט ב).

או שאף אם אחת מהן היה עוביה טפח (ראה ביאור הגר"א תמיד ב א שסובר כן), אך לפי שהפרוכת החיצונה היתה בתחילת האמה טרקסין, והפנימית היתה מסוף האמה ולפנים, היה החלל שביניהם חמשה טפחים (הרש"ש לתמיד כט ב, על פי תוספות יומא נא ב ד"ה ועבוד)^[10].

משל מי היו הפרוכות

הפרוכת שבפתח האמה טרקסין בבית ראשון, מתוך שלא נעשתה אלא לצניעות, נעשתה מכסף של תרומת-הלשכה (ראה ערכו); אבל הפרוכת של בית שני מתוך שנעשתה בתורת בנין, במקום הכותל של מקדש ראשון, נעשתה מקדשי בדק-הבית [ראה ערכו] (כתובות קו א, ורש"י ד"ה בדבבי).

הפריפות לכניסת הכהן הגדול

שתי הפרוכות היו פרופות, כלומר שראשן היה מקופל כלפי חוץ ותפוס בקרס של זהב, החיצונה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון, וכשהכהן הגדול צריך להיכנס - נכנס בפריפת הדרום, ומהלך ביניהן עד שמגיע לצפון ופותחה (משנה יומא נב ב).

לא עשו הפריפות להיפך, חיצונה מן הצפון ופנימית מן הדרום, לפי שאז היה הכהן הנכנס מהלך והארון משמאלו, ואין זה דרך כבוד (תוספות ישנים שם ד"ה החיצונה).

ולא עשו שתי הפריפות מצד אחד, כדי שלא יזונו עיניהם מקודש הקדשים (תוספות יום טוב יומא ה א).

ויש אומרים, שהחיצונה היתה פרופה מן הצפון, והפנימית מן הדרום (תוספות יום טוב יומא ה ה, בשם הרשב"א, בפירוש המשנה שם).

הפרוכות בעלייה

שתי הפרוכות שבבית שני היו גם בעליה, בין המקום שעל ההיכל למקום שעל קודש הקדשים (יומא נד א; רמב"ם כלי המקדש ז יז. וראה ערך פרוכת).

לירושלמי (יומא ה א), חולקים חכמים וסוברים שלמעלה בעליה לא הפרוכת הבדילה, אלא היכר אחר היה שם (ראה שם בפני משה. וראה תוספות יום טוב מידות ד ה).

הערות שוליים