הגדרה^[1] - החודש השני למספר החדשים (ראש השנה ג א; ז א)

הקביעות

ראש חודש אייר הוא שני ימים: ביום שלשים לניסן ולמחרתו, שהוא הראשון באייר, שחודש ניסן לעולם מלא (רמב"ם קידוש החודש ח ד-ה; טור או"ח תכז ותכח).

אייר לעולם חסר, בן כ"ט יום (שם). בזמן שקידשו את החודש על פי הראייה, היו יכולים לפי הצורך לעשות אייר מלא. יש מהתנאים שסוברים שבשנת יציאת מצרים עיברוהו לאייר (שבת פז ב).

הימים שאפשר לחול בהם הראשון לאייר, בזמן הזה שהקביעות על פי חשבון, הם: ב' ג' ה' ז' (טוש"ע תכח).

בזמן שבית המקדש היה קיים היו שלוחי בית דין יוצאים למקומות הרחוקים מירושלים להודיע על קביעת ראש חודש אייר, מפני פסח שני לטמא ולמי שהיה בדרך רחוקה (משנה ראש השנה יח א. וראה ערך פסח שני).

מזל החודש: שור (ראה רמב"ם תעניות ג ט; מהרש"א חידושי אגדות תענית כה ב ד"ה האי ועוד).

השם

במקרא

בלשון המקרא נקרא החודש השני (בראשית ז יא ועוד), וכן חודש זִו (מלכים א ו א), על שם שבו זיוו של עולם, הצמחים ניכרים והאילנות ניכרים (ירושלמי ראש השנה א ב. וראה תוס' ראש השנה ב ב ד"ה מקיש). טעם אחר: שנולדו בו זיותני עולם, שהם האבות (ראש השנה יא א), היינו כשנתחדש אייר נולדו כבר בניסן (רש"י שם ד"ה שנולדו, ועי' תוס' שם ב ב ד"ה בחודש).

כתיבתו בגט

כתיבת השם אייר היא בשתי יודי"ן, וכך יש לכתוב לכתחילה בגיטין, שכן הוא בתרגום שני לאסתר (ג ז), ועוד שכן נראה מחדשים שלפניו ולאחריו, ניסן וסיון, שניקודם הוא בחירק וקמץ (שו"ת תרומת הדשן סי' רלג; שו"ע אהע"ז קכו כג). רמז לדבר: אברהם יצחק יעקב רחל, ראשי תיבות: אייר (בית שמואל שם ס"ק כ. ועי' נחלת שבעה סי' ד). ואם כתב ביו"ד אחת פסול, אם לא בשעת הדחק (רמ"א שם ז, ועי"ש בבית שמואל).

יש נמנעים מלכתוב גט באייר מפני הספק, אך במקום הדחק כותבים בשתי יודי"ן (רמ"א שם). ויש מחמירים לכתוב באייר שני גיטין, באחד כותבים בשתי יודי"ן, ובאחד ביו"ד אחת (דרכי משה שם, בשם מהרי"ל). ויש שכתב שאם רוצה יכול לכתוב במקום אייר "זו" (חסר יו"ד), כלשון המקרא (פרי חדש שם ז).

אבל המנהג פשוט ברוב המקומות לכתוב גט באייר, וכותבים לכתחילה גט אחד בשתי יודי"ן (ערוך השלחן שם, ועי' שדי חמד מערכת גט סי' יז).

דיני החודש

בעבר

הימים בחודש אייר, שקבעום יום טוב ואסרו להתענות ולהספיד בהם, כתובים במגילת תענית:

• בז' בו, חנוכת שור (חומת) ירושלים;

• בי"ד בו, יום שחיטת פסח שני;

• בכ"ג בו, יצאו בני אקרא מירושלים בימי החשמונאים;

• בכ"ז בו איתנטילו כלילא (הוסר המס של "כלילא") מיהודה וירושלים.

הלכה שבטלה מגילת תענית (ראש השנה יט ב. וראה ערך מגילת תענית).

כיום

• בי' בו, מצוה להתענות שהוא יום פטירת עלי הכהן ושני בניו ונשבה ארון ה' (שמואל ד יז-יח. מגילת תענית פרק אחרון; בעל הלכות גדולות הלכות תענית; טושו"ע או"ח סי' תקפ ב).

• בי"ד בו, פסח שני (ראה ערכו).

• בי"ח בו, ל"ג-בעומר (ראה ערכו).

• בכ"ח - ויש גורסים: בכ"ט - בו, מצוה להתענות שהוא יום פטירת שמואל הנביא (מגילת תענית שם; בעל הלכות גדולות שם; טושו"ע שם).

• בג' בו - יש העולים על קברו של חוני המעגל בחצור הגלילית, וקוראים לו הילולת חוני המעגל (ראה תענית כג א).

• בי"ד בו, יש העולים על קברו של ר' מאיר בעל הנס בטבריה, וקוראים לו הילולת ר' מאיר בעל הנס^[2].

חודש אייר הוא בימי ספירת העומר, ועל הדינים הנוהגים בו - ראה ערך בין פסח לעצרת.

על אמירת הלל בה' אייר ובכ"ח באייר - ראה ערך הלל.

על תעניות בה"ב בחודש אייר - ראה ערך בה"ב.

הערות שוליים