|
אח (א) הגדרה[1] - אדם ביחס לבני אביו או לבני אמו. קרבת אח מן התורהמהו אחאחים נקראים בשם זה, בין שנולדו מאב אחד ואם אחת, ובין שנולדו מאב אחד בלבד, שנאמר בבני יעקב: שְׁנֵים עָשָׂר אֲנַחְנוּ אַחִים בְּנֵי אָבִינוּ (בראשית מב לב), אף על פי שלא היו אחים אלא מהאב (יבמות יז ב, וברש"י ד"ה לענין יבום). אף אחים מאם אחת נתרבו לכמה דברים שהם נחשבים אחים, כמו שנאמר באיסור אשת אח: עֶרְוַת אָחִיךָ הִוא (ויקרא יח טז), לרבות אשת האח, שהיא אסורה, בין אח מן האב ובין אח מן האם (יבמות נה א, וברש"י שם ד"ה ערות אחיך). מקומות שאח מאם אינו נקרא אחישנם מקומות שבהם הבדילה התורה בין אח מאב לאח מאם:
אח פסוליבוםנולד לאביו בן מאשה האסורה לו, אפילו באיסור כרת ומיתת בית דין, שאותו הבן ממזר, מכל מקום הרי הוא כאחיו לכל דבר, וזוקק את אשת אחיו ליבום (יבמות כב א-ב). ירושה וטומאהוכן הדין לירושה ולהיטמא לו, שיורש ומיטמא גם לאח פסול. ואף על פי שאינו מיטמא לאשתו פסולה, מפני שעליו להוציאה, אבל באח, אפילו הפסול - אחיו הוא (יבמות שם). שפחה ונכריתנולד לאביו בן מן השפחה או מן הנכרית, כיון שאין הבן מתייחס אחר אביו, אינו חשוב כאחיו לשום דבר (יבמות שם). המיר דתואח שהמיר דתו הרי הוא כישראל לכל דבר, ונחשב כאחיו לכל דבר (רשב"א יבמות כא א)[2]. לענין יבום יש מן הגאונים סוברים, שאם בשעה שכנסה הבעל השתמד כבר אח זה, אינה צריכה חליצה ממנו, וכן אם היה הבעל מומר וישבה תחתיו ומת בלא בנים, אינה זקוקה לא ליבום ולא לחליצה, שאין זה אחיו (רב יהודאי גאון, הובא ברשב"א ומאירי יבמות שם); אולם רוב הראשונים נחלקו על כך, ולדעתם מומר חולץ ואשת מומר חולצת (שערי ציון חלק ג א כח; תשובות רש"י קעג; סמ"ג עשה נא; רמב"ם יבום א ו; שו"ע אבן העזר קנא ד)[3]; שלענין אחוה טבעית שנולדו מאיש אחד, אין הבדל בין שומר תורה למי שנשתמד, שהרי עשו נחשב לישראל מומר (קדושין יח א), והתורה קראתו אח ליעקב בכמה מקומות (תרומת הדשן סי' רכג; וכוונתו לבמדבר כ יד; עובדיה א י; מלאכי א ב)[4]. הערות שולייםבאדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
